קיצור היא נשמתו של שנינות. כך אומר פולוניוס ב”המלט” של שייקספיר — דמות שסגולה זו לא הייתה בין חוזקותיה. יחד עם זאת, משלמים לרוב דווקא לפי מספר המילים שנכתבו. כתוצאה מסתירה זו, כותבים סטודנטים הרבה מלל במבחן, לכאורה כדי להדגים עומק הבנה, מידת השקעה, ועוד מי יודע מה. מה שמודגם בפועל, לעתים קרובות מדי, הוא חוסר ידע בסיסי. מסקנה: מי שאינו רוצה להדגים את טמטומו, שלא ירבה במילים. (ברור מאליו שהמסקנה תקפה גם על הכותב.)
Thoughts about the work and in its vicinity