מודל משעשע: אפשר לתאר כל בוחר באמצעות מערך של אהדות ושנאות, בערך כך: ״אני ב־31% עם רשימת אלף, ב־28% עם רשימת בית, במינוס 78% עם רשימת גימל, ובכמה נושאים אין לי שום מושג עם מי אני.״ אם מכינים מהאהדות האלה, כמו שצריך, מספרים שסכום הריבועים שלהם הוא אחד, מקבלים את מה שהפיזיקאים קוראים בשם פונקציית גל: תיאור של מערכת שנמצאת בכמה מצבים בו־זמנית. זו הסופרפוזיציה. הבוחר לא ״מתלבט בין האפשרויות״ – הוא מורכב מכולן יחד, מכל אחת קצת. (המינוס לפני רשימת גימל הוא לא סתם ״אני לא סובל״. במכניקה הקוונטית הסימן קובע פאזה, ומהפאזה תלוי איך האפשרויות משפיעות זו על זו. לצורך העניין, אפשר להתייחס אליו כאל ״לא״ נחרץ מאוד.) מקרה גבולי נדיר: בוחר עיקש במיוחד, שגדל במעבדה במבחנה סטרילית ומזדהה עם רשימה אחת בלבד. אין לו סופרפוזיציה: הוא ״אלף טהור״ או ״גימל טהור״, ותוצאת המדידה ידועה מראש. (הפיזיקאים קוראים לזה מצב עצמי.)
ברגע ההצבעה מתרחשת מדידה מס׳ 1: פתק עם אותיות הרשימה נופל לקלפי. לאהדות ולשנאות של הבוחר עצמו אולי לא קרה דבר. אבל בשביל העולם החיצוני המדידה הרגה ללא רחם את כל האפשרויות מלבד אחת. אדם שלפני חמש דקות היה בסופרפוזיציה פוליטית מורכבת השאיר אחריו תוצאה אחת בלבד שאפשר לצפות בה: פתק הצבעה. הפיזיקאים קוראים לזה קריסת פונקציית גל. חתול שרדינגר מת. נזכיר: בניסוי המחשבתי יושב חתול בקופסה סגורה, ועד שפותחים אותה הוא נחשב חי ומת בו־זמנית. פתחו – ונשאר משהו אחד. כך שאם להקפיד, מה שמת הוא לא החתול אלא ה״גם וגם״. אבל במרחב חתולי שרדינגר הוא כמובן מת. במרחב שלנו הוא מעולם לא חי, ולכן גם לא יכול היה למות.
מכאן המערכת כבר אחרת: לא בוחרים, אלא סיעות הכנסת. ספירת הקולות והמשא ומתן הקואליציוני שאחריה הם תהליך קוונטי לחלוטין. נוצרות סופרפוזיציות מורכבות להפליא של אהדות, שנאות, הבטחות, תיקים, עקרונות, כסף ואינטרסים לאומיים שמתגלים בפתאומיות. מבחוץ אין לצופה שום ידיעה מהימנה על מצב המערכת.
ולבסוף, בהקמת הקואליציה מתרחשת מדידה מס׳ 2, והסופרפוזיציה קורסת שוב. ואנחנו מגלים בהפתעה לא קטנה שהרשימה ״חופש לבונים של נהר אלכסנדר!״ נמצאת עכשיו באותו מצב עם הרשימה ״תנו הרבה כסף לבוחרים שלי!״, ויחד איתה מצביעה בעקביות נגד הרשימה ״חופש לכל הבונים בעולם כולו!״
אחרי זה הפיזיקאים קוראים למצב שנוצר מטא־יציב (כלומר כמעט יציב, אך לא לנצח), והפוליטולוגים – ממשלה. אורך החיים שלו סופי, אבל בדרך כלל מספיק לצפייה, ואפילו לצפייה התלויה בזמן. ודרך אגב, אחרי המדידה השנייה הבוחר המקורי משנה לא פעם את מצבו: ״בשביל מה לעזאזל תמכתי בהם?״
הערה: שום חתול לא אמור להיפגע במהלך עריכת בחירות! כי חתולים בישראל הם כמו פרות בהודו.