בעת העתיקה ניסו לא מעט מוחות לפתור את בעיית ריבוע המעגל — כיצד ניתן לבטא במדויק את המעגל באמצעות ריבוע. התברר שאין דרך לעשות זאת באמצעות סרגל ומחוגה. בדרך הארוכה אל ההבנה הזאת הופיע המספר π, ובמתמטיקה התבססה ההכרה בכך שלא כל המספרים הם רציונליים, כלומר שלא כל מספר ניתן לבטא כשבר של שני מספרים שלמים.
בראשית העת החדשה היו רעיונות של מנוע נצחי פופולריים מאוד. התברר שגם זה אינו אפשרי מסיבות עקרוניות. כתוצאה מכך נולדה התרמודינמיקה, התפתחו עקרונות יסוד בפילוסופיה של המדע, והאקדמיה הצרפתית למדעים אף קבעה את האיסור המפורסם על דיון בהצעות למכונות תנועה נצחית. זה היה עוד במאה השמונה־עשרה.
הרבה יותר מאוחר, במאות העשרים והעשרים ואחת, נתקלתי אישית בלא פחות מתריסר ממציאים של מנועים נצחיים. כל אלה שיצא לי לדבר איתם ישירות היו אנשים מבריקים, עקשנים ובורים. או, אם לומר זאת בעדינות רבה יותר, לא משכילים די הצורך. בקיצור, לא פרופסורים.
היום אני נתקל במספר מרשים למדי של פרופסורים משכילים להפליא באוניברסיטאות ישראליות, שמנסים בעקשנות לפתור את בעיית ריבוע המעגל ולבנות מכונת תנועה נצחית. אני מתכוון לניסיונות הבלתי פוסקים להקל על מצבם של המילואימניקים ובו בזמן לא לפגוע ברמת הידע של הבוגרים.
למשל, אחד הסטודנטים שלי התחיל את שנתו הראשונה בספטמבר 2023. חודש לאחר מכן הגיע השבעה באוקטובר. ואחריו — ירי רקטות יומיומי. והפעילות בעזה. ולבנון. ואיראן. ועוד לא מעט דברים שלא נכתוב עליהם כאן. והוא בילה במילואים שלוש שנות לימוד. מדי פעם הופיע באוניברסיטה, כדי כעבור שבועיים שוב לצאת למילואים.
לימדתי אותו בלא פחות מחמישה קורסים. ואף לא פעם אחת הוא נבחן בבחינה רגילה, נורמלית, כזאת שהתוצאה שלה הייתה מאפשרת לי לומר שהוא אכן למד והפנים את החומר.
ציונים? ברור שנתתי לו ציונים כלשהם. אם זיכרוני אינו מטעה אותי — אפילו ציונים די גבוהים. ומה אתם רוצים? שאכשיל אדם שכל הזמן הזה הגן עליכם ועליי, שילם בבריאות ובעצבים? לא. אני לא מסוגל לעשות את זה. רוצים — תפטרו אותי על חוסר התאמה מקצועית.
מצד שני, אני הרי לא רוצה לשכב על שולחן הניתוחים אצל רופא שלמד כך, בין תקופת מילואים אחת לאחרת. וגם לא לקנות דירה בבית שתכנן מהנדס שלמד כך.
לא, אני לא רוצה.
וזה — ריבוע המעגל.
האם הנהלות האוניברסיטאות שלנו מודעות לבעיה הזאת? ברור שכן.
ואז מה?
ובכן, בתחילת המלחמה הן חשבו עליה משהו כמו סמסטר, ואחר כך נולדה המפלצת המכונה “הערכה חלופית”. במסגרת המפלצת הזאת כל מרצה חייב לכתוב כיצד בדיוק הוא מתכוון לפתור את בעיית ריבוע המעגל.
האפשרויות הפופולריות הן: כתיבת עבודה בבית — עבודה שתיכתב על ידי בינה מלאכותית, ובמקרה הטוב תעבור עריכה קלה בידי הסטודנט; או בחינה בעל־פה — שהסטודנט בדרך כלל אינו יודע איך לגשת אליה, ואילו דרגת החופש של המרצה בקביעת הציון מוגבלת למעשה רק על ידי תפיסתו האישית לגבי הפשרה הראויה בין ידע לבין צדק חברתי.
נדמה לי שלא שכחתי שום דבר?
ואיזו מן הצורות האלה נראית לכם ככזאת שמסוגלת להעריך את רמת הידע של סטודנט מילואימניק באופן שיהיה בר־השוואה לרמת הידע של שאר הסטודנטים? נכון. אף אחת.
וגם את זה האוניברסיטאות יודעות היטב. אבל כיוון שאינן רואות פתרון טוב יותר, הן פשוט מעדיפות לעצום עיניים מול המובן מאליו ולהעביר את האחריות אל המרצים. ועל כך, כמובן, בשם המרצים — תודה מקרב לב (לאלה שלמזלם אינם מכירים אותי: המשפט האחרון נאמר בציניות הנובעת מהתסכול העמוק).
אבל אולי הגיע הזמן להבין דבר פשוט: במקרה המתואר אי אפשר לשלב בין צדק בסיסי לבין הדרישה לידע מספק.
אי אפשר.
מפני שאם אנחנו בעד תוצאה אמיתית של הערכת ידע, אז המילואימניק שחזר מן השירות צריך באמת להצליח ללמוד 25 שעות ביממה, באמת להשלים את כל מה שהפסיד ולגשת לבחינה רגילה ומלאה.
כלומר, קודם הוא נלחם בשבילכם ובשבילי, ועכשיו אנחנו גם מעמידים אותו במצב בלתי נסבל מבחינת הלימודים. מצב שלרוב הוא כלל אינו מוכן אליו — לא פיזית ולא נפשית. למעשה, מה שהוא צריך עכשיו זה חצי שנה לשכב על החול ליד הים, ולא ללמוד סמסטר שלם בתוך שבוע או שבועיים.
ואם אנחנו בעד צדק — אז צריך פשוט “לצייר” לו ציונים ולהגיד תודה על כך שהוא נלחם בשבילנו. אבל אז נקבל רופאים ומהנדסים שאינם יודעים ואינם מסוגלים לעשות את מה שהם אמורים לדעת ולעשות.
אז מה בעצם עושים עם ריבוע המעגל? - ובכן, מסתדרים. לוקחים במקרה הספציפי את π בדיוק הדרוש לנו, ומקבלים תוצאה מקורבת — אבל בדיוק גבוה ככל שנרצה. וזה בסדר גמור.
אז אולי גם באוניברסיטה כדאי להסתכל על אפשרויות אחרות? לפטור מילואימניקים משכר לימוד? לפתוח עבורם סמסטר קיץ, כדי שיוכלו ללמוד מאוחר יותר — אבל באופן מלא — ולהיבחן בבחינות רגילות? פשוט להאריך להם את הלימודים בשנה נוספת על חשבון האוניברסיטה או המדינה?
יקר? כן. לא נעים? כן. אבל יהיה להם ידע אמיתי.
וגם מידה כלשהי של צדק בסיסי.