קיצור היא נשמתו של שנינות. כך נאמר ב"המלט" של שייקספיר.
יחד עם זאת, משלמים על פי רב דווקא לפי מספר המילים שנכתבו. כתוצאת הסתירה הנ"ל, כותבים סטודנטים הרבה מלל במבחן לכאורה על מנת להדגים את עומק ההבנה, את מידת ההשקעה ואת לא יודע מה עוד. מה שמודגם בפועל לעתים קרובות מדי, הוא חוסר ידע בסיסי.
מסקנה: מי שלא רוצה להדגים את טמטומו, שלא ירבה במילים.
(ברור מאליו, כי המסקנה תקפה גם על הכותב)
